בכל הקשור להליך גירושין, הרי שהליך שכזה, מיסודו, הנו הליך מורכב הן מהבחינה המשפטי (ישנם לא מעט עניינים הטעונים התייחסות עם פירוק התא המשפחתי וביניהם, ענייני הרכוש, ענייני מזונות קטינים, מזונות אישה, ענייני משמורת וענייני הסדרי ראייה להורה הלא משמורן, הליך הגירושין עצמו, כתובה, שלום בית ועוד) ובעיקר מהבחינה הרגשית.
לעיתים, כאשר הליך שכזה נפתח בדרך של הגשת תביעות, הן בתי הדין הדתיים והן בתי המשפט לענייני משפחה, מפנים את הצדדים להליך של גישור ביחידת הסיוע שליד בית המשפט, במטרה, בין היתר, לנסות ולסייע לצדדים לסיים את המחלוקות ביניהם בדרכי נועם ובעיקר בדרכי הסכמה. מאחר ודרכים אלו יאפשרו לאותם צדדים אשר החליטו לפרק את התא המשפחתי, למצוא את דרך המלך בכל העניינים הנותרים ביניהם פתוחים. רוצה לומר – יאפשרו לאותם צדדים להליך גירושין למצוא את "דרך המלך" בכל הקשור לתפקידם המשותף כהורים לילדיהם המשותפים.
בדרך זו למעשה, הצדדים חסכו מעצמם, ניהול הליך ארוך ומייגע אשר במסגרתו ייאלצו הצדדים לפגוע האחד בשני ובעיקר בעצמם. כן בדרך זו, הצדדים חסכו מעצמם הוצאות רבות ומיותרות ובעיקר עזרו לעצמם למצוא את "דרך המלך" בניהול מערכת יחסים תקינה כגרושים, עבור ילדיהם המשותפים. שכן, במרבית המקרים בהם צדדים להליך גירושין, ניהלו את המערכה בערכאות השיפוטיות, הם התקשו למצוא את הדרך שתאפשר להם לתקשר באופן תקין עבור ילדיהם המשותפים ועובדה זו גורמת להם לחוש מרמור האחד כלפי השניה משך תקופה ארוכה.
בידי המגשרים, הכלים, לסייע לצדדים לפתור את כלל המחלוקות הנובעות מעצם הליך הגירושין, בדרכי נועם, הסכמה וכמובן הוגנות. יתרה מכך, במסגרת הליך של גישור, יוכלו הצדדים להוציא ולבטא את שעל ליבם מבלי שאף אחד ישפוט אותם ומבלי שחשיפת הרגשות שלהם תקנה לצד השני יתרון כזה או אחר.
חשוב לציין כי, הליך של גישור הנו הליך חסוי אשר לא ניתן לחשוף את תוכנו בשום ערכאה שיפוטית – גם אם הליך הגישור לא צלח. רוצה לומר – הליך גישור הוא אינו הליך מחייב ועל כן, ככל והליך שכזה לא צולח, הרי שתמיד ניתן לפנות לערכאות השיפוטויות.
