ישנם מספר מקרים או מצבים בהם יופעלו הליכי אימוץ. מצב אחד הנו, הפעלת הליך אימוץ כאשר ילד מסוים זקוק לאימוץ, השני הנו, הפעלת הליך אימוץ כאשר המשפחה הביולוגית של אותו ילד מבקשת למסור אותו לאימוץ, השלישי הנו, הפעלת הליך אימוץ במצב דברים בו בני הזוג לא יכולים להביא ילד לעולם (המדובר הוא, בין היתר, בכל אותם בני זוג אשר יעדיפו לפנות להליך של אימוץ במקום להליך של גירושין, כאמור, ו/או בכל אותם בני זוג חד מיניים), והרביעי הנו, הפעלת הליך אימוץ תוך התערבות של המדינה באותו הליך אימוץ, כשהרציונל העומד מאחורי התערבות זו, הנו דאגה לרווחתו של ילד שנחשב לבר אימוץ.
יובהר כי, בכפוף לחוק, על מנת שבכלל ניתן יהיה לפנות להליך אימוץ, ישנם מספר דרישות ובחינות שיש לבחון וכן על המועמדים לאימוץ והמועמדים לאמץ לעמוד במספר קריטריונים אותם מכתיב החוק וכן הפסיקה, על מנת שבית המשפט לענייני משפחה, ייתן להם בסופו של ההליך, את אותו צו אימוץ בו הצד המאמץ חפץ.
כן יודגש כי, בית המשפט לענייני משפחה, הנו הרשות ו/או הגורם המוסמך היחידי לאשר ו/או ליתן פסק דין בדבר אימוץ. כאמור, על מנת שניתן יהיה לפנות להליך אימוץ ישנם מספר קריטריונים ודרישות שעל המעוניין לפנות להליך של אמוץ לעמוד בהם וביניהם :
א. יש לבחון, את טובת הילד על מנת שיינתן צו אימוץ, שזהו למעשה הערך והעיקרון הנעלה ביותר, בטרם יינתן צו אימוץ.
ב. צו אימוץ יינתן עבור ילד אשר טרם מלאו לו 18 שנים (במקרים חריגים יינתן גם צו אימוץ לילד שמלאו לו 18 שנים).
ג. במצב דברים בו הילד הנו בר דעת ובר שיקול, תידרש גם הסכמתו לאותו הליך אימוץ. היינו, תידרש הסכמתו להיות מאומץ על ידי מי שהגיש את הבקשה לאמץ אותו.
ד. צו אימוץ הנו צו אשר ניתן לתקופת ניסיון בד"כ של חצי שנה לפחות אך לא פחות.
ה. צו אימוץ ניתן בד"כ לבני זוג נשואים, אולם, במצבים מסוימים בו אחד מבני הזוג נפטר והותיר אחריו בן זוג וילד, ובן הזוג שנשאר בחיים התחתן בשנית, או אז, יכול ויינתן צו אימוץ לבן הזוג השני.
ו. כן קימת דרישה על פי חוק, לפיה על מגיש בקשת צו אימוץ להיות מאותה הדת של הילד אשר בגינו הוגשה בקשת צו אימוץ.
ז. כמו כן, בחוק אף קיימת דרישה לפיה צריך שיהיה פער של 18 שנים בין מגיש בקשת צו אימוץ לבין הילד אשר בגינו הוגשה בקשת צו אימוץ.
