בהתאם להוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן : "החוק"), ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם עד גיל 18, אולם יחד עם זאת, יצוין כי, ניתן להאריך אפוטרופסות מעבר לגיל 18 על פי החלטת בית המשפט לענייני משפחה, במידה ויש מקום לעשות כן, בכפוף לטובתם של הילדים תוך שמירה על זכויותיהם. בנוסף יצוין כי, ישנם כמה סוגי אפוטרופסות וביניהם : אפוטרופסות על עיזבון של מנוח, אפוטרופסות על נכסיהם של קטינים או על קטינים אשר הוריהם הביולוגיים אינם בין החיים או לא כשירים לגדל את ילדיהם מסיבה כזו או אחרת, אפוטרופסות על פסולי דין לרבות מי שנחשב לבעל ליקוי נפשי או שכלי ואינו מסוגל לדאוג לצרכיו ולענייניו האישיים וכד'.
לפיכך, במצב דברים בו אדם אינו מסוגל לדאוג לצרכיו ולענייניו האישיים ואשר נחשב לחסוי במונחים המשפטיים, ימונה לו אפוטרופוס כזה או אחר, בין אם מטעם המדינה ובין אם קרוב משפחה.
בנוסף לאמור לעיל, ישנם כמה סוגי אפוטרופסות במסגרת מינוי של בית המשפט לענייני משפחה וביניהם : אפוטרופסות על גוף ועל רכוש, אפוטרופסות על רכוש, אפוטרופסות על גוף, אפוטרופסות לדין, אפוטרופסות זמנית וכד'.
למעשה, מוסד האפוטרופסות נועד להגן על כל אותם אלו אשר זקוקים להגנה. היינו, מוסד האפוטרופסות נועד בכדי לספק את השמירה על צורכיהם וענייניהם של כל אותם אלו אשר לא מסוגלים לעשות כן עבור עצמם.
כמו כן, במסגרת התפקיד, על האפוטרופוס לנהל במסירות נפש את ענייניו של החסוי הן הרכושיים והן הגופניים.
לסיכום, חשוב לציין כי, מוסד האפוטרופסות הנו מוסד אשר מגביל את חירותו של החסוי ועל כן, בטרם יינתן צו למינו אפוטרופוס מכל סוג, בית המשפט ישקול האם עצם המינוי משקף את טובתו של החסוי. כן, במרבית המקרים בהם החסויים מסוגלים לבטא את עצמם חרף מוגבלותם, בית המשפט יתחשב בדעתם של אותם חסויים בדבר מינוי אפוטרופוס עבורם.
