כאשר מוגשת לבית המשפט תביעה להוכחת אבהות (נהוג גם לומר תביעת אבהות), המטרה היא להשיג פסק דין המצהיר כי אדם מסוים הוא אביו של הילד אשר הוגשה בשמו תביעת אבהות.
ברב המקרים תביעה להוכחת אבהות תוגש, כאשר רוצים להגיש לאחר השגת פסק דין המצהיר על אבהות כלפי ילד (קטין), תביעת מזונות עבור אותו קטין. כמו כן, יצוין כי, קיימת מגמה בפסיקה לפיה לא ניתן להורות ו/או לחייב אדם לעבור בדיקת אבהות, כאשר אותו אדם אשר כנגדו מוגשת תביעה להוכחת אבהות מסרב לעשות כן. אולם, יחד עם זאת יצוין כי, סירוב לעשות בדיקת אבהות יכול לשמש ראייה כנגד אותו אדם המסרב לעשות כן, וכך בית המשפט לענייני משפחה, בסופו של יום יכול ויתן פסק דין המצהיר על אבהות כלפי אותו ילד, משום שטובת הקטין היא מעל לכל, וכך באותו הקשר גם יחויב אותו אדם אשר כנגדו הוגשה תביעת אבהות לשלם מזונות עבור אותו קטין.
במקרה בו אישה שהנה אשת איש והגישה תביעת אבהות כנגד אדם אשר אינו בעלה, קיים יסוד סביר כי תביעה כזו לא תתקבל מחשש לממזרות הילד על פי הדין העברי. שכן, בית המשפט לענייני משפחה נמנע מלאשר ביצוע בדיקת אבהות בנסיבות אלו. אולם, יחד עם זאת, במידה וקיימות נסיבות מיוחדות אשר טובת הילד מחייבת את ביצוע הבדיקה, אזי בית המשפט לענייני משפחה יאשר ביצועה של בדיקת אבהות. חוק מרשם האוכלוסין קובע כי: "שם אביו של ילד שנולד לאישה פנויה ירשם עפ"י הודעת האב והאם כאחד או עפ"י פס"ד של בימ"ש או בי"ד מוסמך".
כך גם עפ"י חוזר של משרד הפנים נקבע כי על מנת לרשום קטין על שם אביו, קיימת דרישה לפיה האב ימסור הודעה בדבר הכרתו באבהותו כלפי אותו קטין, והודעה זו תימסר תמשרד הפנים תוך 3 שנים מיום הלידה הן על ידי האב והן על ידי האם (שעליה להיות רווקה כמובן). תביעת להוכחת אבהות יכולה גם להיות מוגשת מצד אב, אשר בטוח כי הילד הוא שלו וכי הוא מעוניין, לעמוד במחויבויות שלו כלפי אותו קטין לרבות תשלום דמי מזונות וכן לקבל זכויות בדבר אחריות הורית וזמני שהות.
