הליך גירושין בדרך כלל יתקיים בבית הדין הדתי אליו משתייכים הצדדים אשר החליטו לפנות להליך גירושין.
האקט של אותו הליך גירושין, למעשה, חייב להתקיים בבית הדין הדתי אליו משתייכים הצדדים אשר פנו להליך של גירושין (ואשר התחתנו על פי כללי הנישואין של אותה דת – להוציא נישואין אזרחיים אותם ניתן להתיר בבית המשפט לענייני משפחה).
במקרה שבו שני בני הזוג אשר החליטו לפנות להליך של גירושין הנם יהודים, הרי שבית הדין אשר ידון בעניינם הנו בית הדין הרבני.
בעידן הישן של הליכי גירושין, בתי הדין הרבניים פסקו על פי דין תורה, היינו, על פי הדין העברי, אולם בעידן החדש ובהתאם לפסיקות הרבות של בית המשפט העליון, גם על בתי הדין הרבניים, במצבים מסוימים לפסוק על פי מערכת החקיקה האזרחי אשר חלה בתחום של דיני משפחה לרבות בכל הקשור לענייני רכוש, אשר אותם מסדיר חוק יחסי ממון בין בני זוג.
כאמור, לבית הדין הרבני יש סמכות שיפוט ייחודית לדון בהליך גירושין של בני זוג יהודים. בנוסף, לבית הדין הרבני סמכות שיפוט מקבילה לדון בכל העניינים אשר כרוכים מעצם טיבם וטבעם בהליך של גירושין, לרבות ענייני מזונות אישה, חלוקת רכוש, אחריות הורית וכד'.
בכל הקשור לענייני מזונות ילדים, יצוין כי, לבית המשפט לענייני משפחה, סמכות שיפוט ייחודית לדון בנושא זה, אולם, במידה וקיימת הסכמה גם בית הדין הרבני יוכל לדון בנושא זה.
יובהר כי, הסמכות לדון בכל העניינים אשר בהם סמכות שיפוט מקבילה (חלוקת רכוש, אחריות הורית, מזונות אישה וכד'), נקבעת על פי המועד בו מי מהצדדים הגיש את תביעתו ראשון לערכאה בה הוא מעוניין כי, הנושא יידון.
תביעת גירושין תוגש לבית הדין הרבני המצוי במקום מגוריהם האחרון של הצדדים, או לחילופין במקום מגורי הנתבע.
הכללים בבתי הדין הרבניים הנם כללים נוקשים ופרימיטיביים יותר מהכללים הנהוגים בבתי המשפט לענייני משפחה, כך שלעיתים יהיה זה יתרון להגיש תביעות מסוימות בבתי הדין הרבניים ולעיתים חיסרון.
כך למשל, בכל הקשור לענייני אחריות הורית, בבתי המשפט לענייני משפחה, העיקרון המנחה הנו טובת הילד ואילו בבתי הדין הרבניים פועלים על פי העיקרון לפיו הבנים יהיו באחריותו של האב והבנות יהיו באחריות האם.
נושאים נוספים אשר לבית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית לדון בהם הנם, תביעות שלום בית וכן תביעות בדבר תשלום כתובה.
